פסק-דין בתיק ת"ק 010265/01

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע, כתוצאה מתאונת שרשרת, שארעה ביום 1/3/01.

רכבו של התובע,שהיה הראשון בשיירה, נפגע מאחור על -ידי רכב מסוג יונדאי, שהיה נהוג על ידי הנתבע מס' 3,תשובה אלדמע תמיר,(להלן:הנתבע מס'3).

הנתבע מס' 3, העיד כי  פגע ברכבו של התובע פעמיים. לאחר שהנתבע מס' 3, עצר  את רכבו עצירה מלאה, נפגע, רכבו מאחור, על ידי רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע מס' 2, צובל יואב (להלן: הנתבע מס' 2) ונהדף לראשונה אל עבר רכבו של התובע.  לאחר מכן, ארעה פגיעה שניה, כתוצאה מפגיעת אוטובוס של הנתבעת מס' 1 (להלן: האוטובוס) , ברכבו של הנתבע מס' 2, שגרמה להדיפת רכבו של הנתבע מס' 2 ,לעבר רכבו של הנתבע מס' 3 ולפגיעה נוספת ברכבו של התובע.

הנתבע מס' 3 הוסיף והעיד, כי הפגיעה הראשונה הייתה קלה יחסית ואילו הפגיעה השניה, הייתה חזקה יותר.

הנתבע מס' 2, פגע לראשונה ברכבו של הנתבע מס' 3, אז נפגע מאחור על ידי האוטובוס ונהדף לעבר רכבו של הנתבע מס' 3,דבר שגרם לפגיעה נוספת ברכבו של התובע.

אין ספק, על-כן, כי על הנתבע מס' 3, שעצר את רכבו, כמטר לאחר רכבו של התובע ונפגע מאחור, פעמיים, לא מוטלת כל אחריות.

המחלוקת בשאלת האחריות לגרימת התאונה, נטושה בין הנתבעת מס' 1 לנתבע מס' 2.

נהג  האוטובוס, נאטור ואליד, העיד כי נהג את האוטובוס, בנתיב השמאלי וכי הנתבע מס' 2 , סטה למסלול נסיעתו, באופן פתאומי ופגע ברכבו של הנתבע מס' 3. לטענת הנהג, כשראה את הנתבע מס' 2 ,סוטה למסלול נסיעתו, בלם את האוטובוס אך סטייתו של הנתבע מס' 2 ,למסלול נסיעתו, צמצמה את מרחק  הבלימה של האוטובוס ולפיכך פגע ברכבו של הנתבע מס' 2 .      

הנתבע מס' 2, הועמד לדין והורשע בעבירות של אי שמירת מרחק ונהיגה בחוסר זהירות. הודעה על גזר הדין, ממנה מלמדים פרטי ההרשעה הוגשה וסומנה  נ/1.

הנתבע מס' 2, העיד כי סטה למסלול נסיעתו של האוטובוס, כמה מאות מטרים, לפני ארוע התאונה וכי הפגיעה ברכבו הייתה בחלק האחורי.

הנתבע מס' 2 , מודה כי פגע ברכבו של הנתבע מס' 3 ורק לאחר מכן, נפגע על ידי האוטובוס,אלא שלטענתו פגע ברכב שלפניו, פגיעה קלה והפגיעה השניה, שארעה כתוצאה מפגיעת האוטובוס ברכבו, הייתה חזקה יותר וגרמה לפגיעה קשה יותר.

אין ספק כי על הנתבע מס' 2 מוטלת אחריות מלאה לפגיעה הראשונה. שורש המחלוקת, נעוץ בשאלה, האם יש להטיל על הנתבע מס' 2, אחריות  גם בגין הפגיעה  השניה. דהיינו, האם פגיעת האוטובוס ברכבו של הנתבע מס' 2, נגרמה, באופן בלעדי, כתוצאה מסטיה פתאומית, של הנתבע מס' 2, למסלול נסיעתו של האוטובוס כך  שצומצם מרחק הבלימה של האוטובוס ולא נתאפשר לו לבלום בביטחה.

לאחר ששמעתי ובחנתי  את עדויות הנהגים, מקובלת עלי עדותו של נהג האוטובוס, כי הנתבע מס' 2, סטה למסלול נסיעתו, באופן פתאומי וצמצם את מרחק הבלימה שלו. עדותו זו של נהג האוטובוס נתמכת בהודעתו במשטרה שהוגשה וסומנה נ/3, בה נאמר כדלקמן:

"לפני מחלף נתיבי איילון ראיתי רכב  בנתיב הימני מסוג מזדה, שנסע במקביל אלי לפתע ללא כל איתות או כל הודעה מוקדמת   סטה מהנתיב בו נהג לנתיב השמאלי בו נהגתי ורצה להשתלב. מיד  בלמתי עצירה  פתאומי ותוך כדי ראיתי את הרכב מזדה פוגע ברכבים לפניו. אני לא הספקתי לבלום ופגעתי בו עם חזית האוטובוס באחור כל המזדה ".

יחד עם זאת ולמרות הטענה כי נהג האוטובוס, הועמד לדין וזוכה, מצאתי לנכון להטיל על נהג האוטובוס, תרומת רשלנות לארוע התאונה.  יש לציין כי הכרעת הדין,  בענין נהג האוטובוס, לא הוגשה ולא ניתן ללמוד על כן, על נסיבות הזיכוי או נימוקיו. חזקה על הנתבעת מס'1, כי לו היה בהכרעת הדין, כדי לתמוך בטענתה, כי אין להטיל על נהג האוטובוס, כל אחריות לארוע התאונה, הייתה דואגת להמצאתה והגשתה כראיה.

הן  בהודעתו במשטרה, והן בעדותו בפני הודה נהג האוטובוס, כי ראה את הנתבע מס' 2 סוטה למסלול נסיעתו וכי פגע " באחור כל המזדה", כאמור בהודעה במשטרה ומכאן שהנתבע מס' 2, כבר הספיק להשתלב בנתיב הנסיעה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לרבות העובדה כי האחריות בגין התאונה הראשונה ,מוטלת במלואה על הנתבע מס' 2 ובהתחשב, בעדותו הניטראלית,לצורך העניין, של הנתבע מס' 3, כי עצמת הפגיעה השניה, זו שנגרמה על ידי פגיעת האוטובוס, הייתה חזקה יותר אני מוצאת לחלק את האחריות בין הנתבע מס' 2 לבין הנתבעת מס' 1, כלפי התובע , באופן שהנתבע מס' 2 ישא       ב  85% מהנזק והנתבעת מס' 1 תשא ב- 15% ממנו.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע  מס' 2 ואת הנתבעת מס' 1, לשלם לתובע סך של 2,714 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.3.01 ועד מועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט בסכום של 300 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל וזאת על פי חלוקת האחריות שנקבעה לעיל.

התביעה נגד הנתבע מס' 3 נדחית. הנתבעים מס' 1 ו-2 ישלמו לנתבע מס' 3, הוצאות משפט בסך של 200 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל וזאת על פי חלוקת האחריות שנקבעה לעיל.